אמא וסבתא, שאחד הבנים שלה עבר לגבול בצפון, והיא לא ראתה אותו או את הנכדים מאז תחילת המגפה. על הגעגוע, על הזמן החולף, על פגעיו ועל הזקנה.
A mother and grandmother, one of whose sons had moved to live near the northern border, and she had not seen him or the grandchildren since the pandemic began. Of the longing, passing time and its harms, and of old age.
וידוי
אומרים שהרוסים הכי פחות טולטלו מזה כי הם רגילים למשטר דיקטטורי. וכי אנחנו בולעים הכל עם וודקה.
They say the Russians were the least shaken by this because they are used to a dictatorial regime. And because we swallow everything with vodka.
2020
וככול שהזמן עבר ומסגר לסגר התחלואה גדלה, הצצתי דרך העינית וראיתי את יום הדין ואיתו את קץ התאטרון.
And as time went on and morbidity increased from lockdown to lockdown, I peeked through the peephole and saw Doomsday and with it the end of theater.
